נוכחות שקטה

נוכחות שקטה. מתוך רצון אמיתי וחקירה מעמיקה של שנים, מצאתי לעצמי את עולם המדיטציה כדרך חיים. עולם זה הוא רחב ידיים ומלא בכלים וגישות שונות ומשונות. מאות טכניקות מגוונות מנסות להביא את המתרגל אל השקט, אל האמת, אל האחדות הבלתי מתפצלת, אל האחד, אל האלוהים, אל הריקות או כל שם שתבחרו לקרוא ל”זה”.

יום אחד אתה מתעורר ושואל שאלות מהותיות על החיים כגון: מה אני עושה פה, מהו הדבר שנקרא חיים, מהי המשמעות של כל זה, האם יש לי תפקיד במשחק הזה, האם יש לי ייעוד או שאני פשוט נולד, חי קצת ותיכף אמות? מה בעצם אני רוצה מחיי, איך הייתי רוצה שחיי ייראו? ברגע ששאלות אלה מתחילות לצוץ, הן לא תעזובנה. אני קורא להן “הרעב הרוחני”. הצורך להבין הוא צורך בסיסי טבעי של האדם. מכאן מתחיל המסע – מסע ללא גבולות, מסע פנימה, מסע של חיפוש, חיפוש אחר משמעות, אחר אושר, שקט, חופש, אמת. השחרור מכל סבל, או כמו שמכנים זאת ההודים – הנירוונה. על מנת למצוא חופש ושחרור מכל סבל, יש לעשות מספר דברים: קודם כל להודות שסבל קיים בחיים. נכון, פעמים רבות סבל היא מילה קצת גדולה וכבדה שלא תמיד קל להזדהות איתה, אך אני מתכוון לכותרת רחבה. לכל אותם דברים שמפריעים לי בחיי, דברים שמוציאים אותי מהשלווה שלי דברים שמפריעים לשקט שלי כמו : דאגות, טרדות, חששות, חרדות , פחדים, קנאה , תחרותיות, שיפוטיות, ביקורתיות, תשוקות, רגשות אשם, תחושת קורבן, מתח, לחץ, תיסכול, עוגמת נפש ועוד מיני דברים שבטח גם אתה יכול להוסיף לרשימה זו. מה שמעניין היא העובדה שכל אותם דברים שמנינו עכשיו מקורם הוא אחד בראשנו/שכלנו/מחשבותינו. מכאן שהקושי שלנו להתבונן חיינו בצורה אובייקטיבית נבע מהיותנו כה מזוהים עם השכל, אני הוא השכל, אני הוא המחשבה הזו או הרצון הזה. כך אנו נוהגים לחשוב: עוברת בי לרגע מחשבה של פחד ממשהו והנה אני מפחד, אני מזדהה עם אותה מחשבה או תשוקה אני רוצה, אני לא רוצה וכדומה. על מנת שנוכל להעמיק במסע החיפוש שלנו עלינו להבין מה בעצם אנו מחפשים והיכן ניתן למצוא את התשובות לכך. אפשר לבחון את הדברים ממקום של אחריות אישית ולהבין שכל מה שקורה לי בחיי קורה לי בעצם כי אני קיים. לחיות את זה, לחוות את זה. למעשה הכל קורה בגללי לכן אם אני מחפש אושר או רוצה לחיות בשלווה השאלה המתבקשת לשאול היא : מי אני ? מי אני בא מ ת? זה שרוצה וכועס ומפחד ואוהב ומשתוקק? בדרך כלל כשעולה בנו שאלה מהותית אנו מתחילים לחפש תשובות. לרוב נחפש את התשובות בחוץ: באינטרנט או באוניברסיטה, בספריה, אצל הפרופסור, הפסיכולוג, הגורו או הרבי, אבא, אמא, מישהו שיעזור ויודע ויענה לי. השאלה ‘מי אני’, למעשה מפנה את הפוקוס פנימה. התשובה נמצאת איפה שהוא בפנים. בעומקי התודעה. אין לה תשובות שניתן למצוא בחוץ. התשובה לשאלה זו נמצאת איפה שהוא בפנים ורק אתה יכול למצוא את התשובה בדרך שלך ובזמן שלך. על מנת שיהיה לנו פשוט יותר להמשיך ביחד בחקירתנו הנוכחית אנסה לפשט קצת את העניין: הדבר שאנו מכנים ‘אני’, מתחלק לשני חלקים עיקריים: החלק הפיזי, גופנו ,אותו אין לנו מה לחקור כרגע מכיוון שמדע גוף האדם והרפואה עושה זאת ובאמת ניתן למצוא הרבה תשובות לגביו בחוץ, והחלק הלא פיזי כלומר: השכל ,הנפש, הרגש, האנרגיה, הנשמה (את הנשמה אני אשאיר כרגע מחוץ לשיחה מכיוון שהאמונות בענין הן שונות ומרובות,וקצר המאמר ). נעסוק באותם דברים מוכרים לנו שהם אותן מחשבות, רגשות, קולות פנימיים, שעולים בנו כל הזמן. הקולות אותם מייצר השכל. כשאנו באים לחקור את שכלנו, למעשה מתקיים קונפליקט, מכיוון שהכלי איתו אנו חוקרים, שואלים שאלות, מבינים,מסיקים מסקנות, הוא השכל. לכן מה אנחנו מבקשים, שהשכל יחקור את השכל, שהנפש תעיד על הנפש, ומכיוון שאנו חפצים באמת אובייקטיבית ,איננו יכולים שאותו גוף יחקור את עצמו. על מנת להתעלות מעל הקונפליקט, עלינו להבין את טבעו של השכל האנושי. דבר זה בפני עצמו יכול לארוך שנים, אך על מנת להמשיך בחקירתנו אפשט את התהליך למספר משפטים: לשכל שלנו יש מרגלים, קולטנים הנקראים חושים. נהוג לחשוב על חמישה חושים. יש המכנים את היכולת לאיזון ותנועה פיזים כחוש, יש המכנים את האינטואיציה כחוש נוסף ואולי יש עוד חושים שאיני יודע עליהם (יש). מכל מקום, החושים הם הקשר אל העולם דרכם אנו חווים ויודעים את כל מה שאנו יודעים מיום לידתינו ואף לפני כן ועד יום מותנו ואולי גם אחרי זה. החושים מעבירים כל הזמן נתונים אל השכל, המעבד הפנימי שלנו. השכל מעבד את הנתונים, מנתח אותם, משווה, ומתוך עיבוד וניתוח הנתונים הוא משחרר החוצה מחשבות רגשות ופקודות לפעולות. אם נצייר רגע ציר, מהיום בו נולדנו ועד ליום בו נמות, נקרא לו ציר הזמן של החיים, נוכל לראות על פני הציר שכל המחשבות שלנו תמיד עוסקות, במשהו שקרה לי, או במשהו שאולי יקרה לי, משהו שהיה לי או אולי יהיה לי, משהו בעבר או משהו שאולי יגיע, אפילו אם זה משהו שקרה לפני מספר שניות או יקרה עוד שתי שניות. השכל האנושי כל הזמן עסוק בעבר או בעתיד. יש רגע אחד שהשכל שלנו לא תופס לא מבין ולמעשה לא שוהה בו… הרגע הזה הוא- עכשיו, רגע אחד מוחלט, אז מה יש עכשיו אם אין שכל…? מודעות, מודעות נקיה, או אפילו היתי קורא לה מודעות חושית נקיה ,החושים ערים לקלוט את הרגע הזה כמו שהוא, הנתונים זורמים פנימה, השכל מעבד את הנתונים ומתוך העיבוד והניתוח מוציא מחשבה, כותרת, שיפוטיות:משעמם,מרתק,מי זה האיש הזה?,קר לי ,חם לי,ועוד’ עולה איזו שיפוטיות ,הכרזה או כל דבר שהוא, אבל מה קרה לרגע עצמו, כבר חלף, כבר יש רגע חדש. אז גם אם תהליך החשיבה שלכם הוא מהיר ביותר, ואני מניח שיש לכם שכל חריף מאד, יקח לו כמה שברירי שניה על מנת להוציא את הכותרת מהרגע החולף, ניתן להבין שהשכל ותהליך החשיבה תמיד יבוא בעקבות הרגע. הרגע הזה כאן ועכשיו הוא למעשה נקודת התורפה היחידה של השכל, הנקודה היחידה שבה ניתן להתבונן לצפות ולחקור גם את המחשבות עצמן, גם את הרגשות עצמן, וזאת מבלי להיות סחוף עם הרגש או המחשבה הזאת או האחרת. אם נהיה לרגע כנים עם עצמנו, נוכל לראות שחיינו קורים למעשה רק ברגע הזה ,הרגע הזה הוא הרגע הודאי היחידי שמתקיים,מה שהיה אתמול לפני שבוע,חודש לפני שנה נגמר חלף לא יחזור עוד לעולם. מה יהיה אחר כך מחר עוד שבוע,חודש עוד שנה, מי יודע? אולי כן ואולי לא ,נכון לכולנו יומני פגישות ותיכנונים ארוכי טווח ואנו נאלצים לתכנן מראש את חיינו אך כל זה רק אולי,ודאית יש רק רגע אחד בטוח, הרגע הזה עכשיו אתה יושב מול המסך,הישבן נוגע בכסא העיניים קוראות, אולי יש רעשים ברקע כלשהם, הופ הנה עוברת לה מחשבה על משהו שצריך לעשות או משהו שמישהי אמרה קודם או…. וחוזר לרגע הזה מנסה לחוות עכשיו ללא תגובה, ללא תכנון, פשוט אתה יושב קורא הרגע הזה הוא כל מה שיש והכל קיים בו, פשוט כמו שזה ומכיוון שכך,זה כה קשה לנו לתפוס אותו הוא כה חמקמק הרגע הזה למעשה לא ניתן לדבר או לחשוב עליו מעצם היותו הווה מוחלט וכל פעולה שיכלית תחטא לרגע הזה אך ניתן גם ניתן להיות בו, להנות ממנו, לחוות אותו במלואו עם כל נשימה בכל

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “נוכחות שקטה

סגור לתגובות.